פסק-דין בתיק ע"פ 2138/08

1.         ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י. ריבלין) בתיק בש 347/07 מיום 3.1.08, אשר ניתנה בהעדר הצדדים.

2.         בהחלטתו דחה בית משפט קמא את בקשת המערער להישפט באיחור בגין ארבעה דוחות. האחד מיום 4.11.02, השני מיום 5.8.03, השלישי מיום 3.1.1.05 והרביעי מיום 11.10.05. על פי האמור בהחלטה, העלה המערער בבקשתו את הטענה שהוא מחזיק בצי כלי רכב הרשומים על שמו. הוא מאשר כי קיבל את הדוחות סמוך לביצוע העבירות, אך שכח מלטפל בהם. רק כאשר קיבל הודעה על קיומם של חובות בגין הקנסות שהצטברו ואשר מנעו ממנו חידוש רישיונו פנה לבקש הסבת הדוחות על שם אותם נהגים אשר ביצעו העבירות. עוד קבע בית משפט קמא כי המערער אף שקיבל דוחות בשנים 2002 ו- 2003, הוא המשיך לא לקיים נהלים מסודרים במקום העבודה, עד שהצטברו לחובתו חובות. לאור כל האמור, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי אין הצדקה לכך שהמבקש הזניח את הטיפול בדוחות ודחה את בקשתו.

3.         בפניי טען המערער כי הוא פנה למשטרה בבקשה להסבת הדוחות, אך הוא התבקש להביא עמו את הנהגים, אך אלה התחמקו. הוא מוחה על קביעת בית משפט קמא הוא שכח את הטיפול בעניין, אלא שלטענתו, המשטרה לא הודיעה לו כי עליו לחתום על גב הדוח ולהגישו למשטרה. הוא שלח מכתבים למשטרה ונענה בשלילה. המערער גם מאשר כי לא פעל על פי החוק והתקנות, אך טוען שאף אחד לא הסביר לו.

4.         המערער גם טוען כי אין זה הוגן שהוא יורשע בעבירות שלא ביצע, וכי בכך נגרם לו עיוות דין.

5.         בדיון לפניי העלה המערער טענה נוספת חדשה לפיה הוא הגיש מיד לאחר כל עבירה בקשה למשטרה להסבת הדו"ח. הוא הציג ארבעה מסמכים שלפי אישורו לא הוגשו לתיק בית המשפט קמא.

6.         ב"כ המשיבה מתנגד לערעור. לעניין המסמכים החדשים שלכאורה נשלחו למשטרה, אין לקבל מסמכים אלה שאינם מהווים ראיה מספקת. כל המסמכים לא נושאים כל חותמת רשמית של המשטרה או כל גוף אחר. המסמכים האחרים אשר הוגשו לתיק בית משפט קמא ושנשלחו למשטרה מראים שהם הוגשו במועד הרבה יותר מאוחר מהמועד שבחוק. המסמכים שהגיש המערער בפני בית משפט קמא לא היוו עילה מספקת להישפט באיחור.

7.         לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובע כי דין הערעור להידחות. אנמק את דברי.

תחילה אתייחס לארבעת המסמכים אשר הוגשו לעיוני. המערער ידע היטב כי היה עליו להגיש מסמכים המאפשרים לבית המשפט להיענות לבקשתו להישפט באיחור. במקום להגיש את ארבעת המסמכים החדשים בפני הערכאה הדיונית, ולנסות להוכיח כי הוא עמד בדרישות החוק, הוא בוחר להגיש במקומם מסמכים אחרים שבית משפט קמא דחה בהיותם לא עונים על דרישות החוק. אציין, כי בעצם הגשת ארבעת המסמכים החדשים, שלפיהם לכאורה הוא נהג על פי החוק, יש סתירה להודאתו של המערער כי הוא לא פעל על פי הוראות החוק והתקנות. השאלה היא, אם ארבעת המסמכים החדשים היו ברשותו של המערער, מדוע לא הגישם לבית משפט קמא?! לא שמעתי כל הסבר מדוע לא נעשה הדבר. הדעת נותנת וההיגיון מחייב להגיע למסקנה, שאילו המסמכים החדשים היו ברשותו של המערער הוא היה מגישם מיד להוכחת טענותיו.

יתרה מזו, מסמכים אלה, גם אם היו אמיתיים, אין בהם כדי לסייע בידיו של המערער בהיותם חסרים כל סימן שהם נשלחו לכל מקום רלוונטי. אין חותמת "נתקבל" מהמשטרה או מכל גוף רשמי אחר, כך שבלשון המעטה, אמינותם מוטלת בספק.

8.         באשר לטענות שייגרם למערער עוול באם לא תבוטל ההחלטה ותתקבל בקשתו להישפט, טענות אלה דינן להידחות. בעניין זה אין לי אלא לצטט מפסק דין בע"פ 2161/08, שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל, מיום 29.7.08 בו נדונה סוגיה זהה בה נטענו טענות זהות. שם נקבע:

"המערער ידע היטב כי על שמו רשומים מספר כלי רכב וכי עובדים שונים משתמשים בהם. עובדים אלו עלולים לבצע עבירות תנועה שונות כך שיש לערוך רישום מסודר וקפדני, המתעד נכונה השימוש ברכבי החברה. משלא דאג המערער לפעול בהתאם, לנהל ספר מסודר המתעד כן, ולא דאג ליתן הוראות ברורות ומפורשות בנדון לממונה על כלי הרכב, לעניין המועדים להגשת הודעות הסבה, אין לו להלין כעת אלא על עצמו בלבד" (פיסקה 4 לפסק הדין).

            גם במקרה זה, המערער ידע היטב כי יש לו מספר כלי רכב והיה עליו לפעול לרישום נכון של המשתמשים ברכב, כך שבמידה ומתקבל דו"ח היה עליו לפעול מיד ולבקש הסבתו, ולא להמתין עד שיצטברו נגדו מספר דוחות המוסיפות לחובתו נקודות.

9.         סיכומו של דבר, הערעור נדחה.

ניתן היום י"ב באב, תשס"ח (13 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.